• 29.09.2020

בנות, משחקי קרוספיט, ודימוי עצמי

תמונות שסופקו על ידי דנט "סחרחורת" ריברה.

לא יכולנו לחכות לצפות בסולם הנקי של הנשים במשחקי ה- CrossFit 2012, בסוף השבוע האחרון. ישבנו עם חברים מחדר הכושר שלנו, אבל ככל שההתרגשות מהאירוע גברה, הבנות שלי, מאיה, בת שבע-עשרה, ומינה, בת שלוש-עשרה, ואני התכרבלנו יחד, ממוגנטות זו לזו מהאנרגיה. רצפת הזירה האפורה הייתה רצופה משקולות, כל אחת מהן כבדה יותר מהבאה אחריה. הספורטאים נאלצו לעבור דרכם עד שהם לא יכלו לעמוד יותר עם המשקל על כתפיהם.

המושבים היו מלאים בשמונת אלפים אוהדים שנפלטו מהשמש, אבל כשלינדסי ולנצואלה פסעה אל המוט האחרון בסולם במשקל 235 פאונד - משקל שעוד לא אוכל אפילו להוריד מהאדמה - התכווצנו. צפינו בה באזור Regionals רק כמה חודשים לפני, כשהכחידה את סולם החטוף. איבדנו את קולותינו באותו היום כשהיא חטפה 175 פאונד מול קהל צורח, לינדסי עצמה צרחה כשהיא מחזיקה את המוט מעל לראש. בסוף השבוע הזה לא יכולנו לחכות לעודד אותה שוב - הגיבור המקומי שלנו, החביב עלינו עכשיו. יום שבת היא עמדה מעל הבר כמו לוחמת במדיטציה. ירכיה העוצמתיות רכו החוצה ממכנסוניה השחורים וזרועותיה היו מרופדות בשרירים, בזיעה ובגיר. אני והילדות עצרנו את נשימתנו, מוכנים לה להרים את המשקל בקלות יחסית.

אני לא קרוספיט לעצמי. ברור שאני אוהבת את זה, אבל כאם, כל פעולה שאני נוקטת, כל החלטה שאני מקבל קשורה לרווחת בנותיי. והוסיפה לרשימת הכביסה של הסיבות האישיות מדוע אני קרוספיט היא העובדה שמככבת הזהב, הבוהקת, שהבנות שלי זוכות לחוות את כוחן של נשים לא רק מעודדות, אלא חגגו כמו שמעולם לא הייתי עד בהן בחיי. הייתי אתלט כל חיי. אני הייתי הילדה שחרטה את דרכה במשחקי כדורסל של כל הגברים אפילו כשהם נאנקו, מתוך אמונה שהם לא יכולים להתמודד נגדי, ופשוט הייתי חייבת לשחק דרך הסרבול עד שהם היו רגילים אלי או עד שכמה חבר'ה דיברו למעלה מטעמי מכיוון שעשיתי קפיצת פנים בפניהם יותר מדי פעמים. גדלתי והאזנתי למלכד הבלתי נגמר כיצד נשים צריכות לדבוק בתפיסה חלשה מסוימת של נשיות כפי שהוגדרה על ידי איזה כוח בלתי נראה שמניע פרסום ואופנה. הכל היה טוב ויפה אם הייתי רוצה להיות ספורטיבית, אבל אל תגזימו ואל תיראו ככה או ככה, ולא הולכים ככה. אל תהיה אחי למען השם, שהייתה נבוכה מכיוון שהיותו בחור זה הדבר הכי רחוק ממוחי. רק רציתי לשחק, ולהשתפר. בעיקר רציתי להיות עצמי. רציתי נואשות לנער את אחיזתו של מי או כל מה שמנסה להכניס אותי לקופסה. זה היה קרב בעלייה כל גדלתי.

מאכזב, אני עדיין שומע הרבה מהזבל הזה היום. ועכשיו אחרי שקרוספיט, מספר הפעמים שאני שומע "אל תתייפח יותר מדי!" או "אני לא רוצה להיות מגושם" זה כמו שיא מדלג שאני רוצה לבעוט בו רק כדי שיפסיק לחזור. בכנות, כל זה לא חשוב לי באופן אישי עכשיו. שום דבר לא יכול לנער את החלטתי להיות חזקה יותר, אבל קיבלתי את המשימה הכבדה והמסובכת לגדל בנות אתלטיות מותאמות היטב והייתי משקר אם הייתי אומר שאני לא דואג כל הזמן לתפיסה העצמית שלהן.

הם דורכים במים העכורים של היותם בני נוער בהם השפעתי הבלעדית אינה זהובה כמו שהיה כשהיו קטנים. במשך כל חייהם הם רק שמעו דברים חיוביים לדימוי גוף - מעולם לא הרשיתי להם להיות בעלי ערך חסר ערך עצמי - אבל אני יודע שאני כבר לא יכול לחסום את העולם החיצון או את התפיסות המוטעות שנשים על נשים, מה שאומר שהן ככל הנראה יעבור קצת מודעות עצמית לגופם ויש להם ספק עצמי. כולנו עשינו. אבל אני יכול להמשיך להכין אותם. אני יכול לחמש אותם בכל מה שביכולתי לעזור לשמור על נחישותם ובביטחונם ככל הניתן לבלתי ניתנים לערעור עד שנקווה שיש להם בסיס איתן כמבוגרים צעירים.

קרוספיט הוא חלק מהתחמושת הזו. לא רק שבנותי יכולות להרגיש מועצמות מכוחן והיכולת ההולכת וגדלה שלהן, אלא מכיוון שהסביבה והקהילה שקרוספיט מטפחת כל כך מעודדת נשים חזקות. ולא רק לנשים היפות בדרך כלל. כל אישה שהייתה חזקה מספיק בכדי להפוך את המשחקים למגוונים במראה, בצורה ובגודל. לכולם היה בסיס מעריצים בלי קשר. והבנות שלי רואות את זה. הם מבחינים נפשית וקולטים אותה. ככל שאני יכול להכניס אותם לסביבה מסוג זה שהיכולת של האישה היא מה שקורה, ולא רק מראה, כך אני מרגישה שאני עושה את העבודה שלי.

שניהם יורדים אל תוך המצנח אל החיים, על חבל הדוק, ואני צריך ללמד אותם להישאר נאמנים למי שהם באופן טבעי. אני צריך ליידע אותם שהם יפים ושהמה שהם אוהבים הוא נהדר לא משנה איך הכל בא לידי ביטוי, שיכול להיות בכל דרך מבחינת נשים מבחינתי. גם כאשר העולם החיצון - ולעתים גם העולם הפנימי שלנו - מסוכסך ואומר לנו אחרת, אם אוכל לתת להם מספיק דוגמאות להישאר נאמנים לעצמם, אני מרגיש שזה יכול להיות רק משואה כדי לעזור לנווט אותם מכל ספק עצמי . זה משהו שהם יצטרכו לסדר לעצמם, אבל זה לא מונע ממני לזרוק אותם בכל כלי בדרכו.

כשנסענו הביתה אחרי המשחקים בשבת, רכילנו על הרגעים האהובים עלינו ביום. מאיה אמרה, "אני לא יודעת למה, אבל אני אוהבת לראות יותר את הנשים. אני אוהבת איך כולם מריעים אליהם בדיוק כמו החבר'ה. "שאלתי את מינה מיהו הספורטאי האהוב עליה. היא אמרה, "קריסטן חכם." הנהנתי. היא גם האהובה עליי. מאיה אמרה לינדסי ולנצואלה. הנהנתי. מאיה לבשה גופייה "Strong is the New Skinny". לבשתי חולצה "הרם כמו לינדסי". וככל שהבנות שלי דיברו יותר על להרגיש השראה ועל כמה הן חזקות עוד יותר להגיע ואיך הן יבצעו את המשחקים ביום מן הימים, לא יכולתי שלא לחוש תחושת הכרת תודה והקלה. הבנות שלי הולכות להיות בסדר - יותר מאשר בסדר.

ביטחון עצמי, דימוי עצמי, משפחה, כושר נשים, כושר משפחתי, אמהות, בנות, כושר תפקודי